במדינת ישראל חוו שלל רגשות ביום קשה זה, כאשר גופותיהם של בני משפחת הביבאס הוחזרו הביתה, נסיבות אשר גרמו לעצב עמוק בקרב העם. במרכז הסיפור נמצאת משפחת הביבאס, שהייתה מושא לתקוות רבות, שדיברו על סטטיסטיקות של חיים וציפיות להחזיר את האהובים, ולצערנו, תקוות אלו התפוגגו.
### סיפור שזורים של אהבה ואובדן
משפחת הביבאס הייתה חלק מהמרקם החברתי ההיסטורי של ישראל, סיפורם שזור ביחסים אנושיים, אהבה ושיתוף פעולה. ביישובים בהם גרו, נודעו כמשפחה חמה ומחוברת, שהשאירו רושם עמוק בכל מי שפגש בהם. במהלך הימים הקשים אותם עברו, האמת שתמיד הייתה לפניהם, אך מישהו בכל זאת משך אותם להתקוות.
### רגעים קשים והצפיות שהתרסקו
כשהאחרונים, קרובי משפחה וחברים, המתינו כשמאחוריהם נושאים את מה שנראה כתקווה גדולה, הסתבר כי כל הלבבות נמרחו בשברון לב כשלמעשה, התקוות לא התממשו. עשרות אנשים התקבצו מתחת לאור החמה, כשהם ממתינים לשובם של אלו שנמסרו להם כחלום לכידה, אך הדיווחים שנפלו עליהם היו רק הגדלת הכאב של עוד יום נוסף של אובדן.
### התמודדות עם הכאב
לאחר החזרת הגופות, תהליך האבל החל, וברקע נשמעה חרושת של זעקות כאב בקרב בני המשפחה, החברים וילדי היישוב. אנשים החזיקו ידיים, ועצם השהייה יחדיו הייתה מקור תמיכה לאלו שנפגעו בצורה הכי עמוקה. הקלות עםו ניתן היה לדבר על כאב זה, לא שחקה אך ויתרה על המורבידיות שמלווה את אובדנם של חיים.
### קהילת התמיכה
הקהילה בישראל יודעת היטב כיצד לתמוך ולהתמודד עם רגעים קשים. לאורך השנים לא היו חסרות יוזמות התומכות בנפגעי אובדן. עמותות, קבוצות וארגונים מקומיים הרימו את הכפפה וכינו את עצמם משפחות מלוות. העומדים מאחורי התמיכה הללו מסבירים מאוד כיצד להגיב, לדבר ולהתמודד עם הכאב הנדרש לאותן משפחות.
### הסתכלות לעתיד
ימים קשים טמונים בפנינו, אך כמו תמיד, לאחר הכאב מגיעה גם תקווה. משפחות רבות אחרות ימצאו את דרכם, ימשיכו בעבודת האבל עם תהליך שקסם מפתח את האפשרות לפיצוי בפיתוח הבנת הכאב, שמוביל לריפוי נפשי.
המחשבה על כל מה שנותר זה הרבה אהבה, המורשת שהשאירו מאחור, דבר שלא יישכח הוא השפעתם על סובבים אותם. ישנם זיכרונות שיישארו חקוקים בלבבות לילדים ובני המשפחה לאורך שנים רבות, רגעי העצב שיבואו לאט, אך לבסוף יתממשו בתקווה.
עם האתגרים הללו, נושאים על גבי הכתפיים שלנו לנצח את הכאב והקושי ולהשקיף על עולם טוב יותר.