לא צבאיים – למה אנחנו נפגעים? תובנות מעצבות

בעיר ניצרים, לבנון, המצב נותר מתוח ומדאיג. בעוד השפעות המתקפה הישראלית מורגשות בכל פינה בעיר, צוותי רפואה פועלים בחריצות כדי לסייע למטופלים, כולם עדים לזוועות המתרחשות מסביבם. באחד מבתי החולים בעיר, אורלה גוּרין פוגשת בצוות הרפואי ובחולים, כולם מסכימים על דבר אחד – הם לא מתכוונים לעזוב את המקום. הם לא קומנדו, ולא חיילים, אך כל מה שהם רוצים זה לשוב לשגרה שאבדה להם והיום שוב לא ברורה.

### עמידות תחת אש

מה שמדהים ומרגש בעשייה של הצוות הרפואי בנבאטיה זה הנשק להתמודדות שלהם עם האתגרים – אמונה. הם מתמודדים עם חללים, פציעות והרבה כאב, אך יחד עם זאת, רוחם לא נשברת. "אנחנו לא צבאיים, אלא אנשים פשוטים שמבקשים לחיות", אומר אחד הרופאים. למרבה הצער, רבים מהאזרחים חווים מפח נפש כשחיי היום יום מתערערים תחת מתקפות.

### חוויות המטופלים

סיפורים אישיים רבים עולים מתוך כתלי בית החולים, שיחים עם מטופלים שחוו טראומות שונות כתוצאה מהתקפות. אחד מהמטופלים, אב לשלושה, משתף כיצד הוא נאלץ להסתתר בעליית גג במשך ימים, כשהמשפחה שלו ממתינה לגורל לא ברור. כל פרק זמן של דממת המשדר הוא תקווה חדשה, אך התקפות יישוב מחזירות את המציאות המתוחה.

### מקומות ציבוריים תחת אש

חדרי חירום לוחמים עצמם בין חולים לפצועים, כשהמטרה המוגדרת היא לספק תמיכה נפשית ופיזית בכל המחלקות. "אנחנו מנסים להבטיח שכולם יודעים שלא לבד", אומרת אחות שמסבירה כי מדובר לא רק בטיפול פיזי, אלא גם בשיקום נפשי לכל החולים. כל פעולה נעשית עם נשימה קצרה, אך תקווה בהחלט לא נעלמת.

### התמודדות עם התהילה

למרות הכאב, וכאב ההפסד המתמשך, גילוי התעוזה של הצוות הרפואי מכוון. "אנחנו לא יכולים להיכנע", אומר רופא שהקדיש את עצמו לשירות. פעילות זו נתפסת כשירות לאומי גם עבור האזרחים הלבנונים עצמם, כל אחד מנסה לתרום ולשמור על אחדות ביניהם.

### מסר חזק נגד המלחמה

כאשר המילים נוגעות בזמן כה קשה, מתרקמות מסרים רבים – לא רק מבית החולים, אלא גם מהבית. "לא ניתן להפסיד אנושיות", אומרים המטופלים, קוראים לשמירת זכויות האדם גם בתנאים הקשים האלו. העומדים כאן, חולים ומטפלים, ממשיכים להנחיל מסר של תקווה ובעיקר מסר עם משמעות רבה – אנחנו לא צבאיים, אבל כך נפצעו רגעים חשובים מהמצב הנוכחי – ודרוש שינוי.

### סיכום

לסיכום, העיר נבאטיה אינה רק זירה של חוסן רפואי, אלא גם מופת של עמידות אנושית. עם כל פצע שלא נרפא, העומדים בתנאים הקשים מגלים יכולת להתמודד ולראות את האור גם כשדבר אחד לא בטוח. תושבי העיר לא יינצחו, גם אם לא נושאים נשק – הבסיס שלהם הוא בריאות ובני אדם – ערכים שהם מעל הכל.