היום, עשרים שנה לאחר האסון שזעזע את העולם, אני מביטה לאחור על היום שבו הצונאמי פגע באיים אנדמן ו ניקובר. זה היה ב-26 בדצמבר 2004, יום שהחל כמוקד לחופשה ונופש, אך הפך במהרה לנקודת מפנה בחיי ובחייהם של רבים אחרים. בעוד שהשמש זרחה והגלים רדפו זה אחר זה, לא העלינו בדעתנו כי מה שיגיע אחר כך ישנה הכל.
### התחלה רגועה
את היום ההוא אני זוכרת היטב. השמש זורחת, האוויר חם והים רגוע. חופי האיים היו מלאים במטיילים, שרבים מהם חיכו להזדמנות לרחוץ במים הקרירים. אני הייתי באחת הסירות שלי, שטה במרחק של כמה מטרים מהקצה. תחושת החופש והעונג בכל זאת לא הורגשה אפילו לרגע.
### התחושה הנוראית
אך לפתע, מה שקודם היה נוף של חופים יפים הפך לסצנה של כאוס. אנשים החלו לחשוב שהים מתנהג בצורה לא רגילה, כשהגאות התחילה להתהפך ונסוגה באופן מדאיג. לא ייחסנו לכך חשיבות באותה עת. זה היה רגע של חוסר ודאות שנמשך רק מספר דקות.
בזמן של רגע, הים התהפך. גל עצום הגיע ממזרח, נוגע בשולי החוף ושטף כל דבר בדרכו. המראות היו בלתי נתפסים: אנשים, סירות, ומבנים פשוט נעלמו מתודעה. האימה הייתה בכל פינה, והמחשבות על מה שאנחנו עומדים לחוות החלחלו לנשמותינו.
### הניסיונות לשרוד
באותם רגעים נוראים, האינסטינקטים הראשון שהופיעו היו של הישרדות. לא היה זמן לחשוב; היה צורך לפעול. ניסיתי ליזום שיחה עם הנוכחים בסירה, ניהלתי את המחשבות שלי והתמקדתי לעשות כל מה שניתן כדי לעזור לאחרים. הים הפך להיות המסוכן ביותר מבין כל מה שהכרנו.
### החלטות קשות
לאחר כמה דקות, מחלצתי את עצמי מהסירה שלי וחתרתי לעבר האי הקרובתי. הרגשתי כאילו הזמן עצר, אך יחד עם זאת לא יכולתי להפסיק להרגיש את הפחד והקשיים שאני עובר. תוך כדי חצייה, הבחנתי רק במעט אנשים שהצליחו להגיע לאי גם הם, ממתינים ומחכים לעזרה. זה היה הרגע שבו הבנתי שמחובתנו לעזור למי שנשארו מאחור.
### התנגדות ותחושת אחווה
הצונאמי לא רק פגע בנו פיזית; הוא גם איחד אותנו בנוגע לחשיבות של חיים, סולידריות ורוח עמידה. קיבוץ האנשים שהצליחו לשרוד היוצרים רגעים של אהבה ונתינה. אנשים לא נרתעו לעזור אחד לשני. חוויות אלה חיזקו את האמונה שלי בכוח האנושי וביכולת שלנו לעמוד בכל מצב.
### למידה מהאסון
כשהרוח החזקה של הצונאמי שככה והחלו הארגונים השונים לנשום אזרחות, נערכו פעולות חילוץ רבות. המראות היו קשים, אך כל אדם שסייע היה עד לשליחויות חיים. חשוב לזכור את החוויות הללו ולהבין את חשיבותן – לא רק באסון אלא גם בחיים בכלל.
להילחם באסונות כמו צונמי אפשרי בעזרת חינוך, טכנולוגיה וביטחון שכל אחד מאיתנו יכול להתארגן בעת חירום.
### מסר לעתיד
עשרים שנה לאחר מכן, אני רוצה להדגיש איזו חשיבות יש בפעולה בזמן אמת, בלמידה מהעבר ובחיזוק הקשרים האנושיים. חשיבות ההבנה המעמיקה שאנחנו יכולים לחוות את החיים באופן שבו נבחר היא קריטית. לא ניתן לחזות מה יבוא בעתיד, אבל חשוב להיות מוכנים ולזכור שאנחנו לא לבד אי פעם. המאבק שלנו נמשך.