בישראל, האבל על בני המשפחה שנספו בידי החמאס מרגיש כמו זרזיף בלתי נגמר של כאב. האירועים האחרונים, שבהם החמאס מסר לישראל את גופותיהם של בני ערובה שנפלו, הכו זעזוע רחב בישראל. מדובר במשפחת ביבס, שבין רבים נחשבת לסמל של אסון, פגיעות ושברון לב בנוגע לחטופים נוספים.
### המסע הכואב של משפחת ביבס
משפחת ביבס, אשר איבדה את היקרים להן, ייצגה סמלים של תקווה וצער בקרב הישראלים. כאוניברסליות של כאב האובדן, סיפורה שיקף את הכאב ההולך ומתרקם בכל בית בישראל. היא לדבר על הכוח הגלוי מעבר לכאב, שמתבטא במאבקם של משפחות נוספות שעדיין מחכות לחדשות על יקיריהן שנחטפו. צערם של בני משפחת ביבס פרץ גבולות במהלך המהומות האחרונות, כאשר שמם הפך לשם נרדף של כאב.
### שיח מתנהל סביב המצב
עם כל מידע שמגיע בנוגע לגופות החדשות, השיח הציבורי בישראל הולך ונעשה יותר רגשי, כאשר משפחות רבות לא רק שמבכות את קרוביהם, אלא גם מתחייבות להיאבק למען שחרורם של חטופים נוספים. ההיסטוריה של הסכסוך בין ישראל לחמאס מתחדדת שוב, ומספר ההרוגים והפגיעות המספר על עליו מעורר דאגה רבה, כמו גם חוסר הוודאות היחסי לגורל יתר החטופים.
### הזיכרון הקולקטיבי מתקיים
במדינה שבה האשמה, כאב וזיכרון של כל אדם שנכלא או נפגע בעקבות הסכסוך הם נושאים מרכזיים, זיכרון משפחת ביבס יישאר חרוט בלבבות בני ישראל. המדינה מתמודדת עם הצורך להמשיך הלאה, אבל בכל פינה קיימת תחושת חוסר וודאות שמלווה בתחושת אובדן כללית. מה שמופיע כרקע למשא ומתן ודרישות של הצדדים המיליטריסטיים, נוגע באופן ישיר לליבם של הישראלים הנשואים לארצם.
### לסכם את המצב המדיני
אפשר להגיד שהרוח הישראלית לא תיכנע. נכון לעכשיו, קיים שילוב של פעולות צבאיות ומזעור נזקים בעורף החברתי והכלכלי של ישראל. בתקווה שהאנושיות ת prevail, משפחות רבות, בדומה למשפחת ביבס, ישמרו את זיכרונם של האהובים שנפגעו, בתקווה שלעולם לא יישכחו, גם לא בקרב מאבק זה.
### מסקנה
בדו שואלים: כיצד נוכל באמת להחלים ולהגיע לשלום עם הסכסוך שמשפיע באופן כה ישיר על חיינו? כשמשפחת ביבס תופסת את מקומה ההיסטורי, היא מזמינה אותנו להרהר בכוח של עמידות ואחדות אל מול השברון. כל אדם שנאבק במציאות הזו מהווה סיפור חיים, וחשיבותם של חיי האף וההבנה ההדדית היא קריטית. ישראל תמשיך לחיות את הכאב, אבל גם במקביל למצוא את הדרך לאיחוד שכן הדברים כולם הם תולדה של המבחנים שהזמן והחיים מביאים.