בתים נטושים של מבצעי אכזריות של אסד

בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה, השכונה ששכנה על ידו של ג'מאל חסן, הידוע בכינוי "השוחט", הייתה פעם ביתם של משפחות רבות, אך היום היא מאכלסת רק זיכרונות כואבים ונכסי נדל"ן עזובים. ג'מאל חסן היה בין القادة הביטחוניים הבולטים של משטר אסד, והדמות שלו עוררה פחד ואימה אצל תושבי האזור.

### עידן של אכזריות

בחודשים הראשונים של המלחמה, חסן יזם מספר פעולות משטרתיות אכזריות, במסגרתם פקידיו חטפו וכלאו אנשים באשמת התנגדות למשטר. שמו דבק בו בעקבות המעשים הברוטליים שלו, כשהמסר היה ברור: כל מי שינסה לערער את הסדר במשטרו של אסד – ייתקל באכזריות חסרת רחמים.

### העוזבים

עם התגברות הלחץ הצבאי ואובדן הבריתות, רבים מהחונטה הביטחונית פרשו את עצמם מהשלטון של אסד. ג'מאל חסן, צעיר שנראה כמי שיספיק לשוב על רקע עדיין, ארז את משפחתו ועזב את ביתו. לא היה מדובר במעבר רגיל, אלא בעזיבה שמלווה בעצב גדול ובתחושה של כישלון.

### פנים של בתים נטושים

כעת, אחרי עזיבתו, הבתים בהם התגוררו חסן ובעלי תפקידים נוספים עומדים בודדים וריקים. חלונותיהם מכוסים באבק, וכתמי צבע מתקלפים מעטרים את הקירות. זהו מראה עגום של תרבות של אלימות שנעלמה, אך הותירה אחרי חורבות שרק מדגישות את השפלתם של אלה שדרסו את חירות אזרחי סוריה.

### תצלומים מדברים

תמונות של בתים נטושים מהשכונה הפכו לראי לחיים הקודמים שמהם יצא חסן. יש המעדיפים לראות בהם סמל להתנגדות, אך עבור אחרים הם משקפים את תבוסת השלטון. הכתמים האדומים על הקירות, שברירות של חפצים שנשארו מאחור, מדברים על זיכרונות כואבים ועכשיו לא נגישים.

### ההשלכות של המשטר

בביקור בשכונה, אפשר להרגיש את תחושת השממה שמקיפה את המקום. קשה להתעלם מהשיחות שמתנהלות בין תושבים לשעבר על המורשת של חסן והשפעת מעשיו על חייהם. "היינו עצמאיים, הייתי עצמאית," מספרת אחת מקשישות השכונה, "ואז הוא הופיע עם חייליו."

### מסר של התקווה

באופן פרדוקסלי, נשים וגברים מהשכונה החלו להתארגן מחדש. קבוצות אזרחיות מקומיות קמות על רגליהם על מנת לשקם את מה שנשאר. המסר סביב התחייה הוא שהם אינם בורחים מהעבר, אלא מבקשים לבנות מחדש עתיד טוב יותר. זוהי מלחמה מתמשכת בכדי לטפל בכאב, אך קו של תקווה נשלח.

### סיכום

דמותו של ג'מאל חסן דועכת, ועימו גם העבר האלים של השכונה. מה שנשאר הם התמונות הנטושות, הבית הרוס והזיכרון הכואב. חייהם של התושבים משתנים, והאופטימיות הקטנה שנמצאת עכשיו היא מה שעשוי לשפר את המצב בעתיד. בסופו של דבר, בתי חזרה אל השכונה יכולים להתמלא שוב שמחה, ותושבים נוספים, אך זהו תהליך שיטרומם לאורך זמן.