בערים כמו ג'נין ונצרת, תושבים עדים לתופעה מדאיגה של הריסת בתים ומבנים. חייהם של תושבים רבים הפכו לאי ודאות כאשר צווי הריסה הוצאו על ידי השלטונות. אחד מהתושבים המושפעים הוא ג'ומעה זוואידה, שלא היה בטוח אם ביתו נחרב או נשאר שלם. אתגר זה משפיע לא רק על תשתיות אלא גם על הקשר של אנשים למסגרת הביתית שלהם. השפעת ההרס על הקהילה גדולה, ובין התמונות מצויות תובנות על חוסן, עמידות והתמודדות עם מציאות קשה. מאבקים לקיום מתמשך, והמאבק על ההכרה בזכויותיהם של תושבי העיר מתמשך. תושבים מדווחים על חוויותיהם וכיצד הם מתמודדים עם האתגרים החדשים שניצבים בפניהם. הרס זה לא רק הרס פיזי, אלא גם הרס של תקוות וחלומות לעתיד טוב יותר. אנשים מדברים על הכאב שהרס הבית גרם להם, ולא על רק הסכנה לחיי היומיום, אלא גם על ההשלכות הרגשיות והפסיכולוגיות שבאות עם זה. בשירותים החברתיים ישנם ניסיונות לסייע לתושבים. תנועות מקומיות והארגונים בלתי ממשלתיים פועלים על מנת להקל על העומס שמטילים הסכסוכים על הציבור. ההתמודדות עם אי הוודאות היא תהליך מתמשך, ותושבים מחפשים דרכים לשקם את חייהם ולא לאבד את התקווה. ההתמודדות עם הכאב והחוסר היא חלק מהמציאות היומיומית. למעשה, חוסן הקהילה מתבטא ביכולת למצוא פתרונות ולתמוך זה בזה גם ברגעים הקשים ביותר. עם מאבקים משפטיים, משא ומתן עם הגופים הממשלתיים והרשויות, הם מתמקדים בהגנה על זכויותיהם. לקח להם זמן להבין את הסיטואציה, וזה לא קל לכולם, וחלק מהתושבים מרגישים שנשארו לבד במאבקם. אך ברקע כל התהליכים האלו קיים רצון עז להתאושש ולבנות מחדש את מה שנהרס. הם מדברים על העתיד ועל התקווה לראות יום שבו יוכלו לחיות בטוחים ואנרכיים במקביל ללחץ הקיים עליהם. אי לכך, אי הוודאות ממשיכה להכות, והצורך בקול שיבטא את הכאב ואת המאבק של התושבים הופך לדחוף יותר מאי פעם. כיצד ניתן להתמודד עם מצב זה בכוח הרצון והמאמצים המקומיים? האם ניתן לשקם את חברות הקהילה לאחר קונפליקטים כה קשה? הכאב והחוסן מתמזגים יחד, והשאלות שמעסיקות את התושבים נותרות פתוחות לתשובות. לחיים הם מנסים לתת צבעים, מקווים לעתיד טוב יותר מאחורי קירות מאזניים.
