בעשור האחרון, טורקיה חוותה תמורות מרשימות – משלטון עצמאי, דרך פיגועים פוליטיים ועד לחזרת האיסלאם הפוליטי בתרבות היומיום. אולם, במהלך המחאות האחרונות נגד ממשלת ארדואן, ברור כי הסיבות העמוקות יותר מאחורי ההפגנות מצביעות על סכנה אמיתית לדמוקרטיה במדינה.
### השפעות ארוכות טווח של שלטון ארדואן
כבר יותר מעשור שראינו כיצד מדינת טורקיה עוברת תהליך של חילוניות לדמוקרטיה שלטונית שברירית, שלטון שדוחף אג'נדות שמרניות בנושאים חברתיים, חסימות על חופש הביטוי ורדיפה של עיתונאים. התמחותם של ארדואן ובני בריתו בארגון חברתי שממוקד באיסלאם גרמה לאי-נוחות בקרב חלקים נרחבים מהאוכלוסייה, מה שמוביל להתנגדות ציבורית גוברת.
### מהן הסיבות למחאות?
העימותים האחרונים בהיסט דגלו במחאות לא פוליטיות אך הן משקפות בעיות עומק בניהול המדינה ובכישלון להתמודד עם האתגרים החברתיים והכלכליים שעמם מתמודדת טורקיה. מחירי המזון, יוקר המחיה, והשחיתות הפוליטית מהווים חלק חשוב מהנרטיב הכללי של האזרחים המתנגדים לשלטון.
מספר פעילים טוענים כי לא מדובר במאבק על תפקודו של ראש העיר איסטנבול בלבד, אלא במאבק רחב ידיים על ערכים של חירות, שוויון וזכויות אזרח.
### התגובה הממשלתית למחאות
הממשלה לא שותקת נוכח המחאות ההולכות ומתרקמות ברחבי טורקיה. בעיות אלו עוררו דאגה רבה בקרב השלטונות, והם ביצעו פעולות רבות לצמצם את האבסורד ההולך ומתרקם. ביכולתה של הממשלה לשלול רישיונות מחאה, לעצור פעילים חופשיים ולהגביל את הגישה לתקשורת – תופעות שמותירות את הציבור מרגיש כאילו אין להם קול.
כאשר ישנם אזרחי טורקיה שלא חושבים שחוו חופש כלשהו במהלך כל התקופה הזו, המתח בין השלטון ואזרחי טורקיה הולך וגובר ויש קווים מקבילים בין המתח הזה למידה בה הציבור מעריך את מפלגת השלטון.
### חשיבות השיח הדמוקרטי
ככל שהמצב הכלכלי מדאיג יותר ואילולא בטחון כלכלי, יש צורך חיוני בשיח דמוקרטי פירושו לא רק חירות מילולית אלא גם חופש פוליטי. המסר מהמחאות הוא ברור: אנשים דורשים לדבר על עתידם, ולא יהיו מוכנים עוד להישאר בשולי המשחק הפוליטי.
במצב הנוכחי, כאשר דמוקרטיה כפופה לכרס של פופוליזם, תושבי טורקיה עוקבים בחרדה אחר המהלכים של ממשלת ארדואן ומבינים כי בעתיד עליהם להיות במודעות ולפעול למען זכויותיהם.
### סיכום
לסופו של דבר, המחאות בטורקיה משקפות את הדינמיקה המורכבת שבין השלטון והאזרחים. הקרב הנוכחי לא מתנהל רק ברחובות איסטנבול, אלא ברחבי טורקיה כולה. אם יש להבין מהכאב הציבורי הזה, הוא העדויות המוחשיות לכך שהמאבק על הדמוקרטיה בטורקיה הולך ומתרקם.
כדאי לכל אחת ואחת מאתנו לשים לב למתרחש שם, כי אם דמוקרטיה אינה מדברת על השותפים שקוראים לעצמם אזרחים, היא יכולה להיבלע בקלות על ידי שלטונות דכאניים.