למה אסטרטגיית מלחמת הסחר של ארה"ב לא מצליחה להבין את הנקודה

מבוא

המלחמה המסחרית בין ארה"ב לסין מזכירה את ההמתנה של ולדימיר ואסטרגון במחזה של סמואל בקט. שניהם מחכים לשינוי, אך המצב נותר חסום. במקום לחכות להופעה של גודו (סין), יש לשאול האם ההנחות שלנו לגבי מה שמתרחש בעולם אכן נכונות.

ההבנה השגויה של הסחר

ההנחה שארה"ב וסין פשוט צריכות לנהל סחר הוגן היא בעייתית. המאבק אינו רק על מכסים או גרעונות. הוא נובע מהמציאות הכלכלית שהן עיצבו יחד בצל מערכת כלכלית עולמית שהחלה אי-נחת מהעולם הגלובלי.

הבעיה של הגרעון המסחרי

הגרעון המסחרי של ארה"ב לא נגרם מגורמים חיצוניים בלבד. הוא תוצאה של שליטת דולר ופעולות של חברותmultinational רבות. מסחר עם סין אינו חטא, אלא תוצר של מערכת שעוצבה במהלכים ארוכי טווח.

הדרכים שהתפתחו

במקום לדחות את סין כדבר שאינו מתאים למערכת הליברלית, על ארה"ב להבין שהמודל הסיני אינו טעות, אלא תגובה לאתגרים שהגלובליזציה יצרה. סין בונה את עצמה תוך הימנעות מהתלות במערב.

מה לעשות הלאה?

כיצד על ארה"ב להיערך לעתיד? במקום להתמקד במאבק פסיכולוגי, יש צורך לפתח אסטרטגיה ריאלית, להשקיע בחינוך ובטכנולוגיה, וליצור מערכת שמבוססת על שיתוף פעולה ולא על תחרות.

סיכום

העולם השתנה, ואם ארה"ב תמשיך לחכות בלי לפעול, תישאר במעגל אין-סופי. היא לא יכולה לחכות לגודו כי הוא לא יגיע. הגיע הזמן להתחיל ולפעול.