סלמאן רושדי, הסופר המפורסם שנדקר על הבמה במדינת ניו יורק, שבר את שתיקתו ונחשף לחוויותיו המטרידות לאחר התקיפה המחרידה. רושדי, שהופיע בכנס ספרותי, חשב לרגעים ארוכים כי חייו עומדים להיגמר. בשידור טלוויזיוני, הוא סיפר כי לאחר שראה את הדם, הרגיש כאילו הוא שוכב ב'אגם של דם'.
### ברקע ההתקפה
רושדי, שהפך לדמות שנויה במחלוקת בעקבות יצירותיו, כולל "הפסוקים השטניים", היה על הבמה כשפתאום הותקף. ההתקפה התרחשה בקונגרס של ספרות, כאשר אלמוני פרץ לבמה ודקר אותו מספר פעמים. האכזריות של המעשה shocked הקהל והביאה לתגובות נזעמות מסביב לעולם.
### התחושות אחרי הדקירה
לדברי רושדי, הדקירות העלו בו תחושה מחרידה. "חשבתי שאני מת", הוא סיפר, כשהוא מתאר את הרגעים הראשונים שלאחר ההתקפה. התחושה הייתה כאילו הוא נמצא בתוך סיוט, מלווה ברקע צלילים בלתי נעימים וריקנות מוחלטת. הוא הוסיף כי לא הבין מה קורה סביבו, וכי הרגיש שיכול להיות כי זהו סוף הדרך שלו.
### תגובות מהעולם
לאחר המקרה, נשמעו גינויים מכל קצוות העולם. פרטים נודעים, כמו ראשי מדינות, סופרים וחוקרים, גינו את ההתקפה והביעו תמיכה ברושדי. כוכבי מדיה חברתית וכן אזרחים פשוטים הביעו זעזוע ניכר מהמעשה הברוטלי.
### המאבק להישרדות
לאחר התקיפה, רושדי עובר שיקום ממושך. הוא מתמודד לא רק עם הפציעות הפיזיות אלא גם עם השלכות נפשיות רבות. רושדי פלטר על חברים קרובים שעמדו לצידו בתקופה זו, והם עזרו לו במה שביכולתם. "הייתי צריך להתמודד עם לא רק הכאב הפיזי, אלא גם עם התחושה שמישהו רצה לחסל אותי", הוא הוסיף.
### מילות עידוד
רושדי, שזכה לאהדה רבה לאחר התקיפה, תלוי בקומוניקציה עם הקהל שלו. "אני אמשיך לכתוב", הבטיח, כשהוא מתכוון לחזור במהרה ליצירה הספרותית. הוא סמך על התמיכה ממעריציו ועל הרעיון כי האומנות חזקה מאימת הפחד.
### סיכום
סיפורו של סלמאן רושדי מזכיר לנו את האנושיות השברירית והכוח המופלא של הקול הספרותי. הוא מדגיש את החשיבות של ביטוי אישי בחברה שבה לעיתים יש המנסים לשתוק קולות שונים.
כל עוד ימשיכו הסופרים לכתוב ולדבר, יהיו להם חלק מהחופש להביע את עצמם. הרגעים המטרידים הללו מהווים גם הזדמנות לחשבון נפש בחברה שלנו.