המתודولوجיה של ממשלת ארה"ב בדבר האיזון המסחרי: מתודולוגיה חסרת הגיון או חוכמה כלכלית?

פעם ראשונה: מגדירים "חוסן" כך שזה יהיה נוח לכוח המסחרי שלנו

בשבועות האחרונים, ממשלת ארה"ב הציגה מתודולוגיה חדשה לחישוב הגרעון המסחרי שלה עם מדינות שונות. הנוסחה החדשה מיועדת לחשב את שיעורי המכסים שהמדינה תטיל על יבוא, ומזכירה את פעולותיהם של ילדים בגני ילדים. נשמע אבסורדי? ובכן, זה מה שיש.

שלב 1: המספרים לא תמיד מדברים

כיצד פועלת הנוסחה? לוקחים את הגרעון המסחרי של ארה"ב עם מדינה, מחלקים אותו לפי כמות המוצרים המיובאים — ו הופה! יוצא שיעור מכס שאותו צד יצטרך לשלם. זה כמו להרגיש שאח שלך לקח את הממתק ותשים את עצמיך באותו מקום. החישובים וכיצד הגיעו למסקנות הללו הותירים רבים נותרים בתדהמה.

שלב 2: לשכוח כל מה שידוע על כלכלה

הצוות הכלכלי של טראמפ משתמש בשלוש תובנות מרכזיות כשהם מנסים להסביר את התהליך:

• גמישות הביקוש לייבוא (ε = -4): כי ברור שאמריקאים לא קונים מכוניות יוקרה כאשר המחיר עולה בשקל אחד.
• מעבר מכס (φ = 0.25): שכן רק 25% מהמכסים מגיעים ללקוח — שאר ה-75% היכן? נראה שאיכשהו הם פשוט נעלמים. המציאות היא ששיעור המעבר המצרפי גבוה הרבה יותר, סביבות 94.5%!

שלב 3: להטיל מכסים על פינגווינים ולהתפאר במולדת

אבל איך אפשר לשכוח את הפינגווינים? ממשלת ארה"ב גזרה מכס של 10% על המוצרים שמיוצרים באי ההרד והמקדר — איים אוסטרליים המיושבים אך ורק על ידי פינגווינים וחיות ים. המהלך הזה? מהלך שכולו בשם האמריקה הראשונה.

סיכום

לסיכום, נראה כי כל הנושא הזה של מדיניות סחר הוא שואו מכוון מסמכים ורשימות טקסט. אם זה זז, שימו עליו מכס; אם זה לא, האשימו מישהו אחר. ברוך הבא לסדר הכלכלי החדש — שבו חשיבה רגשית גוברת על חשיבה רציונלית.